יוצאים ללקט
בתרבות שלנו, על קידמתה המבורכת, אנו מורגלים לכך שמקור מזוננו ימצא רק בתוך מבנים מקורים, מוארים וממוזגים, כלומר בחנויות על סוגיהן השונים ובמרכזי הקניות. השגת המזון בדרך אחרת, על ידי קטיף, איסוף או ליקוט, שמורה לחופשות אקזוטיות במטעי הדובדבן בגולן או לסיורים מודרכים בחוות בודדים בדרום. לא נתיימר ונקרא תיגר על המצב הזה שאנו עצמנו חלק ממנו, אך עם זאת נעז להציע הסתכלות שונה ורחבה יותר, הרואה בטבע שסביבנו גם אם הוא טבע אורבני סופרמרקט אותנטי.
אכן, למי שחי מחוץ לעיר האפשרויות רבות יותר, אך גם מי שחי בין רחובות ורמזורים, יכול עדיין למצוא עלים ירוקים למאכל, עצי פרי שכוחים ועוד הפתעות.
טיולי ליקוט מודרכים בערים ומחוצה להן מתקיימים מעת לעת ויכולים להוות בסיס ללימוד השפה החדשה. הליקוט, מעבר לכך שהוא מספק לנו מזון זול, טרי ולא מרוסס, יוצר קשר בלתי אמצעי עם המזון. ההסתכלות על הטבע ועל הנוף היום-יומי המוכר לנו כל כך כעל ספק מזון מיד ראשונה, הוא מסעיר ויוצר נקודת מבט חדשה ורעננה על הסביבה. החיבור הזה של "בזיעת אפיך" והידיעה שאפשר לשבוע גם בלי תאגידים וחנויות נוסכים ביטחון ומחזירים אותנו למקור, לפשוט, לטבע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה