סיפור על נמרוד

סיפור על נמרוד

סיפורים על נמרוד ועליי יש לי בלי סוף. אבל סיפור אחד זכור לי לטובה במיוחד.
אני קורא לו המטה של משה רבינו,  או איך להוציא מים מסלע, ואפילו ללא מטה.

כידוע עבדתי במוסך בשנים הראשונות של המשק. כסף לא היה, ואני כפי הנראה הייתי האיש שגרם לנמרוד צרות צרורות: כאן צריך טרקטור חדש, וכאן להחליף רכב, ושם חייבים כסף לחלפים. בתחילת דרכו של הקיבוץ נמרוד מילא תפקידי מפתח רבים כגזבר, מרכז משק, ועוד. 

יום אחד אני פונה אליו ואומר: "נמרוד, אני צריך כסף בשביל חלקי חילוף לגנרטור". בדרך כלל הוא היה כועס ומתלונן למה כל הקלקולים קורים רק אצלנו, וש"במנרה זה לא היה ככה". אני הייתי מחכה כמה דקות, ולאחר מכן פונה אליו שוב: "אז מה עושים?"

אולם במקרה זה נמרוד הצליח להפתיע אותי. הוא חיבק אותי ואמר: "בוא תיסע איתי למועצה האזורית ותראה איך מוציאים כסף מהגזבר, שרק בשבוע שעבר קיבלתי ממנו חמשת אלפים לירות". ואני כמו ילד טוב, הולך ללמוד. כאילו שהייתה לי ברירה אחרת. 

לקחנו את הפג'ו טנדר 403, ונסענו למועצה. השעה הייתה אחת עשרה לפני הצהרים. הגענו לקומה השניה, לחדר הגזבר, איש בשם זיגה. 

נמרוד דופק בדלת ובפנים נשמע קול כעוס: "מה אתה רוצה מהחיים שלי נמרוד?" ונמרוד בקול שקט עונה לו: "אני רוצה ממך חמשת אלפים לירות בהלוואה. בחוץ יושב המכונאי שלי. אין לנו חשמל, והגנרטור השני, הסאוטרן קרוס לא מספיק לכל המשק". זיגה החליף צבעים, וצרח עלינו (גם עליי, כי כאשר שמעתי את השם שלי, נכנסתי גם אני לחדר): "עופו לי מהעיניים, לא תקבלו אפילו גרוש אחד, עד שלא תחזיר לי את החמשת אלפים שקיבלת בשבוע שעבר"!

יצאנו החוצה, והרגשתי נורא. אבל נמרוד נראה רגוע. היה ספסל בחוץ והתיישבנו. השעה הייתה קרובה לשתים עשרה, ואנחנו יושבים. נמרוד עושה לי תנועה עם היד, יעני, שב בשקט. לא עברו חמש דקות, זיגה יוצא ופונה לנמרוד: "מה, עוד לא הסתלקת מכאן?" מסתובב והולך בכעס למסעדת העובדים.

נמרוד אומר לי: "אנחנו לא זזים מכאן עד שהוא יישבר וייתן לפחות אלפיים לירות". המשכנו לשבת על הספסל בחוץ.

זיגה חוזר למשרד ואומר לנו – תיכנסו. נכנסנו וישבנו, וכאן במשך כחצי שעה נמרוד וזיגה ניהלו משא ומתן. נמרוד חתם לו על צ'קים, וזיגה נתן לנמרוד צ'ק בנקאי על סך אלפיים לירות. 

יצאנו ונמרוד פונה אלי ואומר: "אתה חושב שמכונאי זו עבודה קשה?!
ואני אומר לך, לגזבר זה לא הרבה יותר קל!!!"

אבל אני למדתי משהו בחיים ולעולם לא אשכח את השיעור הזה.

חנוך